אחד השלבים החשובים והעוצמתיים בטיפול דרך התת מודע יהיה דרך עבודה עם הילד הפנימי. הילד הפנימי שוכן בכל אחד מאתנו והשימוש במטאפורה של ה"ילד הפנימי" נעשה כדי לכוון את העבודה לעבודה פנימית ורגשית שהזנחנו עם השנים. לחבר אותנו למי אנחנו באמת, לשורשים שלנו ובעיקר לעולם הרגש שלנו…
התרגום שלנו לחיים והאמונות השורשיות והעמוקות שיש לנו טבועות בחותמת מגיל הילדות, בערך עד גיל 7. ילד מקליט התנהגות ורגשות וזה הופך להיות חלק ממנו. עם כל מה שהוא קלט והרגיש ועם כל האמונות שצרב בתוכו, הוא יוצא החוצה לעולם. רוב מערכות האמונות שלנו נובעות מאלה שרכשנו בילדות.
כילדים למדנו כיצד להתנהג על מנת לקבל אהבה, יחס ותשומת לב וברוב המקרים נאלצנו לוותר על התמודדות רגשית כגון עצב, פחד וכאב… כי חונכנו בהגדרה שזה רגש שלילי: "לא צריך לבכות", "למה אתה מפחד", "עוד מעט זה יעבור", "אתה גבר, גברים לא בוכים" "קח/י ממתק" וכו'…
הייתה הכחשה וחוסר ביטוי לרגש, פיתחנו מנגנוני הגנה כילדים שנמשכו כבוגרים על מנת להתאים את עצמנו לסביבה, על מנת שיאהבו אותנו… המסכה החברתית הזאת שהלבשנו על עצמנו, גורמת לנו המבוגרים להיות לא אוטנטיים, לא במימוש ולהמשיך במסורת של אמונות חוסמות ולהיתקל באותם מכשולים… מה שקורה היום בתור בוגרים הוא ניתוק ממי שאנחנו באמת:
נוצר פער בין הראש החושב, השכלתני והבוגר לבין הלב המרגיש, הילד. ככל שהפער הזה גדול, יש התרחקות מעצמנו אנו, יש מסיכות, אין חיבור ואין מימוש ופוטנציאל אישי. יש פחדים ואמונות מגבילות שמובילות לתקיעות וחוסר מימוש. יש לנו חסך גדול בצורך הבסיסי הראשוני שכולנו זקוקים לו: חום ומגע, נוכחות אוכל ובטחון.

היום בתרבות השפע בה אנחנו חיים הגירויים רבים מידי לתינוק/לילד שאין לו צורך בהם. לעיתים הורים שוכחים את הצורך הבסיסי והטבעי הזה ואת מה שחשוב באמת ומנסים דרך גירויים חיצוניים להרגיע במקום לקרב, לחבק ולעטוף ולהיות נוכחים באמת. לרוב, ילדים שיחושו תחושה של חוסר אהבה ובטחון יתקעו במקום הזה, אשר ישפיע בהכרח על חייהם הבוגרים. כמבוגרים אנחנו נמגנט את כל אותם הדברים שחווינו בילדותינו.
עבודת חיבור לילד הפנימי היא בעיניי משמעותית ביותר, כי אני יודעת שהיא משקפת את האמת הפנימית והשורשית שלנו ובכך תגרום לנו לצעוד לעברה ולהתקרב לייעוד שלנו. אני יודעת ולכן מלמדת שכל אחד מאתנו הוא אור יחיד ומיוחד.
ככל שנרפא את הילד הכואב שלנו ונתקרב יותר לעצמנו, אנחנו נלמד להסתכל על הורינו בעיניים שונות ובקבלה… נכתב "כבד את אביך ואת אמך.." לכבד ולקבל את הוריך זה בעצם לקבל את עצמך כי אתה חלק מהם. זה אפשרי.
היום אנחנו אמא ואבא של עצמנו, אנחנו אחראים ויכולים לבחור איך אנחנו רוצים לחיות את חיינו.
הטיפול נעשה דרך חיבור, עבודה רגשית וקול פנימי שהזנחנו עם השנים. ניזכר מי אנחנו באמת ומה חווינו כילדים, אילו רגשות לא קיבלו ביטוי ואיך זה משפיע עלינו היום ונבין את פשר הבחירות שלנו היום כבוגרים.

אני פה בשבילך להיוולד מחדש ♥

זוהר יהודית שמש